אקנה היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, ומשפיעה על יותר מ-85% מהאוכלוסייה במהלך חייהם, בייחוד בקרב בני נוער וצעירים. אקנה יכולה לגרום לפגיעה אסתטית, שעלולה להוביל לפגיעה באיכות החיים ובדימוי העצמי, ויש לה השלכות נפשיות, חברתיות שיגרמו לעיתים נזק ארוך טווח המתבטא בצלקות חיצוניות קשות בעור ופגיעה נפשית. אצל בני נוער, אקנה חמורה עלולה לגרום לעיתים קרובות לדיכאון, חרדה והימנעות מיצירת קשרים חברתיים החשובים כל כך בגיל הזה.
יש ארבעה מנגנונים עיקריים להופעת אקנה:
- ייצור מוגבל של שומן חלב (סבום) על פני העור
- סגירת נקבוביות העור
- מעורבות חיידקית (Cutibacterium acnes)
- הופעת דלקת - שהיא למעשה תגובת העור לשלושת הגורמים הראשונים
הורמונים משחקים תפקיד חשוב בהיווצרות אקנה במתבגרים. בזמן ההתבגרות מופרשים הורמונים מסוימים בגוף שחלקם גורמים לייצור מוגבר של שומן חלב שתורם לחסימת הנקבוביות בעור ולאטימתן, כך שנוצרים קומדונים (אותם פצעונים עם "ראשים" לבנים ושחורים) ועלול להתחיל התהליך הדלקתי שהוזכר.
הורמונים הם הסיבה העיקרית שאקנה מופיעה בעיקר במתבגרים ונקראת גם "פצעי בגרות". לגנטיקה ולמשפחתיות יש קשר מסויים להיווצרות אקנה, ולילדים שהוריהם סבלו מאקנה קשה יש סיכוי גבוה יותר לפתח אקנה קשה יותר. אקנה מתחילה עם חסימת הנקבוביות בעור עד אטימתן ויצירת קומדונים. בהמשך עלולה אקנה להפוך לדלקתית עם יצירת מוגליות ואף נגעים דלקתיים עמוקים יותר. במקרים של אקנה קלה, שאינה מטרידה את המטופל, אין צורך בטיפול תרופתי. מספיק לשמור על היגיינת העור או לקבל טיפול תרופתי מקומי בלבד (כגון משחות ותרחיצים). אולם במקרים של אקנה בינונית עד קשה, כלומר כשיש מספר רב של פצעונים דלקתיים, הצטלקות והשפעה רגשית שלילית, יש לעיתים צורך בטיפול תרופתי דרך הפה.
אך האם ייתכן שניתן לאתר בשלב מוקדם, ואף למנוע או לצמצם, התפרצות של אקנה בינונית-קשה באמצעות מעקב אחר סמנים ביולוגיים שמופיעים בבדיקות דם שגרתיות? זאת השאלה שהובילה את המחקר שלנו.
בכל ספירת דם רגילה ניתן לראות את היחס בין שתי קבוצות של תאי דם לבנים, נויטרופילים ולימפוציטים (NLR). נויטרופילים ולימפוציטים מהווים חלק ממערכת החיסון של הגוף, ואחראים בין היתר להרס של נגיפים וחיידקים ולסילוק של רקמות פגועות. יחס זה משתנה במהלך דלקת בגוף. מכיוון שאקנה היא מחלה דלקתית המערבת את מערכת החיסון ובעיקר תאים נויטרופילים ותאים לימפוציטים מסוג T-helpers, הנחנו שככל הנראה תהיה השפעה על תוצאות של בדיקות דם במטופלים עם אקנה.
נשים סובלות מאקנה קשה וממושכת יותר
לצורך ביצוע המחקר, אספנו נתונים מבדיקות דם של יותר מ-120 אלף מטופלי קופת חולים כללית עם אבחנה של אקנה בעשרים השנים האחרונות, ושביצעו בדיקות דם בטווח של 30 יום מהאבחנה, וכן שנה עד שנה וחצי לפני האבחנה. השווינו בין גברים, נשים וילדים, וגם בין מי שסבל מאקנה קלה לכאלה שסבלו מאקנה בינונית-קשה. לשם כך השתמשנו בכלים מתקדמים לאיסוף וניתוח נתונים ממערכות מידע גדולות (בכללית כ- 4.8 מיליון מבוטחים).
אקנה בינונית-קשה הוגדרה אצל כאלה שטופלו בתרופות דרך הפה או שפנו לבית חולים בשל האקנה שממנה סבלו. בניתוח הנתונים מצאנו שיש עלייה מובהקת ביחס תאי הדם הלבנים, נויטרופילים-ללימפוציטים (NLR), כשנה עד שנה וחצי לפני התפרצות אקנה בינונית-קשה, וכי יחס זה נשאר גבוה במטופלים עם אקנה בינונית-קשה בהשוואה לאלו עם אקנה קלה.
"בניתוח הנתונים מצאנו שיש עלייה מובהקת ביחס תאי הדם הלבנים, נויטרופילים-ללימפוציטים (NLR), כשנה עד שנה וחצי לפני התפרצות אקנה בינונית-קשה, וכי יחס זה נשאר גבוה במטופלים עם אקנה בינונית-קשה בהשוואה לאלו עם אקנה קלה"
עוד הראה המחקר שיחס נויטרופילים-לימפוציטים גבוה יותר בנשים – מה שתומך בעובדה שהיארעות המחלה גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים לאחר גיל ההתבגרות. נשים יסבלו לרוב מאקנה קשה וממושכת יותר אל תוך חייהן הבוגרים.
גילינו ש"הכתובת על הקיר", וניתן לזהות מגמת החמרה כשנה עד שנה וחצי טרם התפרצות האקנה. הסבר אפשרי לתופעה זו יכול להיות טמון בעובדה שלימפוציטים נודדים מהדם לאזורי הדלקת המתהווים ברקמת העור, ואז מספרם בדם יורד, ומשנה את היחס המדיד של נויטרופילים-לימפוציטים. כמו כן ידוע שאקנה היא מחלה נויטרופילית בבסיסה עם ייצור יתר של נויטרופילים בדם - מה שמשפיע גם כן על היחס בין התאים.
גילינו שבאמצעות מידע זמין ונגיש (ספירת דם בסיסית שמבוצעת באופן שגרתי אצל רבים), רופאי עור יוכלו לשים לב לסמנים ביולוגיים אלו, ולהעניק למטופלים עם אקנה אבחון, טיפול ומעקב טובים יותר. כיום אנחנו עדיין לא בטוחים מה הגורם העיקרי להתפרצות אקנה אצל אנשים מסוימים ואצל אחרים לא להתפרץ בכלל, אבל בזכות תוצאות המחקר נוכל אולי לצמצם החמרה בצורה אפקטיבית בעתיד הנראה לעין.
פרופ' אמיר חורבצילום: דוברות סורוקהבמחקר שהתפרסם לפני כחודשיים בכתב העת היוקרתי Frontiers in Medicine השתתפו חוקרים מהמרכז הרפואי סורוקה ומאוניברסיטת בן גוריון בנגב. את המחקר הובלתי עם ד"ר ענבל טריפטו-גולן, מנהלת יחידת ריאות ילדים בבית חולים סבן לילדים במרכז הרפואי סורוקה, ברכה כהן אנליסטית מהיחידה למחקרים קליניים ברשות המחקר בסורוקה, שרה וייסמן סטודנטית לרפואה באוניברסיטת בן גוריון וביחידה למחקרים קליניים של רשות המחקר, וד"ר ורד וייזל מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון.
מחקר זה הוא חלק מסדרת מחקרים בנושא שינויים ביחס התאים הלבנים במחלות עור שונות שקבוצת חוקרים זו פרסמה בכתבי עת מדעיים נחשבים בשנתיים האחרונות, והעיקריים שבהם מתייחסים לדלקת עור אטופית, ויטיליגו (בהקת), פסוריאזיס, אורטיקריה (סרפדת) ואלופציה אראטה (התקרחות סגלגלה).
פרופ' אמיר חורב, מומחה למחלות עור ומין, מנהל השירות למחלות עור-ילדים בבית החולים סבן לילדים במרכז הרפואי סורוקה, ועורך המחקר. בנוסף, פרופ' חורב הוא מכותבי ההנחיות לטיפול באקנה של האיגוד הישראלי לרפואת עור
